מבחן שריפת שומן: עדיף לאכול פחות או להתאמן יותר?

ירידה במשקל על ידי שריפת שומן ושמירה על מאזן תזונתי וקלורי יציב היא תהליך שלכל ספורטאי או מומחה תזונה יש דרך אופטימלית משלו ליישם בטווח הארוך, אך אחד מהוויכוחים העתיקים ביותר בתחום זה סובב סביב השאלה "האם עדיף לאכול פחות או להתאמן יותר" כדי להגיע למטרה הרצויה. לכל אחד משני הצדדים במשוואה הזו ישנם תומכים רבים שטוענים כי זאת הדרך הטובה ביותר ולרדת במשקל ולשרוף שומנים מיותרים, ובמקביל יש גם כאלה שטוענים כי אין לצד אחד עדיפות על פני האחר מכיוון שכך עובדת משוואה מאוזנת, אך שלא כמו שאלות גדולות רבות בעולם הספורט והתזונה, כאן דווקא כן ניתן להגדיר את "הדרך הנכונה" לרדת במשקל על ידי שריפה של שומן.

אם מסתכלים על העובדות הפיזיולוגיות, הדרך הטובה יותר מבין השתיים להגיע לשריפה של שומן אשר תוביל לירידה ניכרת במשקל, היא פעילות גופנית אשר תורמת רבות יותר לשריפת שומן מאשר גירעון קלורי אשר בא לידי ביטוי בתזונה מצומצמת יותר. הסיבה לכך מורכבת מתהליכים ביולוגיים ופיזיולוגיים רבים אשר מתרחשים בגוף ונוגעים לאופן בו מעובד מזון לכדי אנרגיה או נצבר לכדי שומן, אשר בזכותם פעילות גופנית תורמת הרבה יותר לשריפת שומנים מאשר דיאטה דלת קלוריות או דלת שומן שמתמקדת בצמצום מה שנכנס לגוף ולא בהגדלת כמות האנרגיה שיוצאת ממנו.

ראיות ליתרון של פעילות גופנית מאומצת על פני דיאטה דלת קלוריות או דלת שומן באספקט של השפעה ניכרת ומדידה על ירידה במשקל ושריפת שומנים בגוף, ניתן לראות בתוצאותיו של מחקר שנערך בבריטניה ופורסם בכתב העת הבריטי לרפואת ספורט. במחקר זה, אשר תוצאותיו הוצגו במסגרת כתבה חדשה באתר ynet, ערכו החוקרים סקירה מקיפה של 40 מחקרים בתחום התזונה והספורט וערכו באמצעותן השוואה בין היעילות הניכרת של פעילות גופנית מאומצת מול היעילות הניכרת של דיאטה דלת קלוריות או דיאטה דלת שומן, מבחינת ההצלחה בירידה במשקל, ובעיקר מבחינת ההצלחה בצמצום היקף המותניים ובצמצום כמות וריכוז השומן הבטני.

שני מסלולי דיאטה אשר ביניהם נערכה השוואה במחקר, אשר באחד מהם נגרם גירעון קלורי של 6,000 קלוריות בשבוע ובשני נגרם גירעון קלורי בשיעור של 2,000 קלוריות, הראו יעילות כמעט זהה אשר הובילה את החוקרים להסיק כי ההשפעה שיכולה להיות מושגת באמצעות דיאטה באספקט זה היא מוגבלת. מנגד, תוצאות המחקר הראו כי כאשר גירעון קלורי דומה הושג באמצעות פעילות גופנית, הוא הוביל לירידה במסת השומן הבטני בשיעור של פי 3 יותר מאשר השיפור שנמדד עקב גירעון קלורי של 1,000 קלוריות בשבוע. משמעות התוצאות הללו, כפי שהסבירו אותם החוקרים בסיכום מסקנות המחקר, היא שפעילות גופנית מאומצת גורמת לגירעון קלורי יעיל יותר בפירוק מסת שומן בטני וצמצום היקפים בגוף בהשוואה לגירעון קלורי שנגרם מדיאטה בלבד.

העיקרון שעומד מאחורי התוצאות שנמדדו במחקר, כך לדברי החוקרים, הוא "השווי" של כל קלוריה שמופחתת מתפריט התזונה שאליו רגיל הגוף, אשר נחשב לגבוה יותר כאשר מדובר בקלוריה שנשרפה עקב פעילות גופנית בהשוואה לקלוריה שהופחתה מתפריט התזונה במסגרת דיאטה. הבדל זה נוצר לדברי החוקרים מכיוון שפעילות גופנית שמבוצעת לאורך זמן יוצרת בגוף תהליכים חיוביים רבים וביניהם הפרשה מוגברת של הורמוני מאמץ כמו אדרנלין, אשר תורמת בין היתר להגברת הניצול האנרגטי של שריפת רקמת השומן לצורך יצירת האנרגיה שדרושה לביצוע המאמץ הגופני.