הטיפ שכולם צריכים: איך מפסיקים לנשנש מול הטלוויזיה?

אורח חיים בריא הוא משהו שלא כל כך קל לסגל לשגרת החיים האישים, בעיקר בתחום של תזונה בריאה שאמורה להתבסס על מזונות שעושים טוב לגוף ולהיות "נקייה" מרגלים שליליים כמו אכילה אובססיבית של חטיפים מול הטלוויזיה. רבים אשר מנסים לסגל לעצמם אורח חיים בריא ולעבור לאכול רק מה שעושה לגוף שלהם טוב ועונה על כל הצרכים שלהם בלי ליצור עודפי קלוריות מיותרים, מגלים שלא כל כך קל לשבור את "הלולאה" והמעגל של אכילה מול הטלוויזיה, שיוצרת התמכרות, שיוצרת אכילה מול הטלוויזיה, אז איך אפשר בכל זאת לצאת מהלופ הזה ולעבור לאכול בריא ונכון?

הדרך לתזונה מאוזנת ושינוי של אורח החיים והרגלי צריכת המזון עוברת דרך בחינה מדוקדקת של אורח החיים הקיים והסיבות הספציפיות בגינן יש צורך או רצון לעשות אותו. מי שיבחן את ההרגלים "האוטומטיים" שלו, כמו למשל ההרגל לשבת לזלול חטיפים לא בריאים מול הטלוויזיה, יוכל בקלות למצוא את הבסיס לתוכנית "השינוי" האישית שלו, שצריכה להיות מבוססת קודם כל על ביטול אותם הרגלי אכילה שליליים. הדרך לעשות זאת, היא באמצעות טיפול "שיטתי" המורכב משלושה שלבים עיקריים.

השלב הראשון הוא לזהות את הטריגר ("זרז" או "גורם מניע") האישי שמניע מראש לכניסה לתוך הרגל הצריכה השלילי, מתוך מטרה לפתח אליו מודעות ולהבין איך ומתי בדיוק הוא קורה, ובכך לזהות בהדרגה, בכל מקרה לגופו, את כל ״מצבי הסיכון״ שמהווים עבור אדם מסוים את הסיבה (טריגר) ליישום היומיומי של אכילת יתר. לאחר שישנה מודעות לגורמים הללו, הדעת עוברת ממצב "אוטומטי" שישר צולל לתוך האוכל, למצב בו היא "מודעת" לאכילה ובעיקר להשפעות השליליות שלה, ומכאן אפשר לעבור לשלב הבא בפתרון ההדרגתי לבעיה.

השלב השני הוא להצליח ליצור הפרדה מעשית בין הגירוי הראשוני (הרגע בו מתחשק לאכול משהו לא בריא) לבין ההחלטה עצמה (הרגע בו מכניסים את האוכל לפה בפועל) במטרה לגבש את הבסיס של תחושת השליטה העצמית במעשים ובתוצאות שלהם. אחרי שבשלב הקודם פותחה המודעות לשליליות של אכילת היתר, כעת יש לפתח את המודעות ליכולת השליטה העצמית במתרחש בעת הכנסת האוכל לפה, כלומר להצליח להפריד לפחות לשנייה אחת בין הדחף האוטומטי לאכול לבין התחלת הזלילה מול הטלוויזיה בפועל, בה יאמר לעצמו האדם כי הוא "בוחר במודע לאכול", אפילו בקול רם. אחרי שישנה מודעות ליכולת השליטוה העצמית, אפילו אם מדובר ביכולת להפסיק את הדחף רק לשנייה אחת, אפשר לעבור לשלב הבא.

בשלב השלישי והאחרון, יש לדעת לזהות מנגד לרצון המיותר לאכול "שטויות" מול הטלוויזיה, את הצורך האמיתי של הגוף לצרוך מעט מזון וקלוריות בדרך בה "התכוון הטבע" שזה יקרה, באופן מידתי ורק בהתאם לצרכים פיזיולוגיים. ברגע שאדם מסוים יודע להפריד לחלוטין בין זמן שבו הוא באמת רעב לזמן שבו הוא רק "רוצה לנשנש", אפשר ליישם את כל שלושת השלבים אחד אחרי השני בכדי ליצור "לולאה" אחרת שתעזור לצאת מהלום של האכילה מול הטלוויזיה. בשילוב שלושת השלבים הללו, מי שרוצה לנסות "להיגמל" מהנשנוש מול הטלוויזיה יוכל להחליט בעת ההפסקה המודעת שלו בין הדחף לבין האכילה, כי ההחלטה נמצאת בידיים שלו, ולבסוף יוכל גם ליישם אותה על ידי כך שיימנע מהאכילה למרות הדחף. אחרי שזה מצליח פעם אחת, בדיוק כאן מתחילה הדרך להצלחה באימוץ של אורח חיים בריא בתחום התזונה וגם בתחומים אחרים בחיים.