הפסיכולוגיה הציבורית בישראל: "תור דחוף" לעוד חצי שנה

טיפול פסיכולוגי עשוי במקרים רבים להיות הרבה יותר מאשר טיפולם "משלים" ולהוות הלכה למעשה את אחד האלמנטים המרכזיים בחשיבותם בהצלחתו של תהליך ההחלמה של מטופלים במגוון רחב של תסמונות ובעיות רפואיות. מערכת הרפואה הציבורית בישראל מציעה באופן עקרוני פתרון שנועד לענות על הצרכים החיוניים של הציבור הרחב בתחום הפסיכולוגיה, אך זמני ההמתנה הארוכים, המטפלים הרבים שאינם מוכשרים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית וכמות התרופות הגדולה יחסית שנרשמת למגוון רחב של מקרים בהם הטיפול יכול ואף צריך להתבצע במסגרת פסיכותרפיה, הופכות את ההיצע הקיים עבור חלק גדול מאזרחי ישראל להיות בלתי מספק במקרה הטוב.

הביקורות הללו הופיעו כולן במסגרת כתבה חדשה שפורסמה בנושא מצב תחום הפסיכולוגיה במערכת הרפואה הציבורית בישראל באתר ynet, אשר בה רואיינה אם לילדה אשר נזקקה לשירותים אלו, אשר נדרשה לדבריה לחכות כשישה חודשים לקביעה של תור שהוגדר בתור "תור דחוף" עקב אירוע טראומתי שקרה בחייה של בתה. בנושא זה מספרת אמה של הילדה כי "התור הקרוב ביותר היה לעוד חצי שנה. ניסיתי לזרז את זה, התחננתי, הסברתי להם שאני צריכה תור דחוף, שהיא משתנה לי לנגד העיניים, שהיא בסך הכל בת ארבע שמתמודדת עם קשיים יומיומיים וחייבת אנשי מקצוע לצידה, אבל הם אמרו לי שזו לא סיבה מספיק טובה להקדים את התור".

מצבה של מערכת הפסיכולוגיה הציבורית בישראל ובכלל של המערך האמון על תחום רפואת הנפש הוגדר בכתבה בתור "קריסה מתמשכת" בשל העובדה שהמקרה המתואר הוא אחד מני רבים שמתרחשים כל הזמן באזורים רבים בישראל ובקרב מבוטחים של כל קופות החולים, ומשאירים לפי הכתבה רבים ללא סיוע או ליווי פסיכולוג ציבורי לו הם לעיתים זקוקים באופן נואש. למעשה, צוין בהמשך לכך כי בלא מעט מקרים אנשים נאלצים לחכות פרק זמן שארוך אף יותר מחצי השנה שנאלצה לחכות האם, שכן התור שלה הוגדר "דחוף", ומגיעים למצב בו הם ממתינים עד שנה שלמה לייעוץ בודד עם פסיכולוג ציבורי באזור מרכז הארץ ועד לשלוש שנים באזורים מסוימים המצויים במה שהוגדר "הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית".

המצב בו רבים נאלצים לחכות חודשים ארוכים לתור בודד יוצר לפי הכתבה מציאות בה הטיפול הפסיכולוגי, חשוב ככל שיהיה לבריאות הנפש של האדם, זמין ברמת נגישות סבירה רק עבור מי שיוכל לממן זאת עבור עצמו במסגרת פרטית שלא דרך רפואה ציבורית. מצב זה מנוגד למעשה לחוק הבריאות הממלכתי שקובע כי שירות פסיכולוגיה אמור להיות כלול במסגרת סל הבריאות ולכן נגיש וזמין לציבור הרחב בעת הצורך, כאשר המענה שניתן בפועל לאוכלוסייה הרחבה בנושא זה ומוצג בכתבה, הוא מינימלי במקרה הטוב.

יושב הראש של חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, ד"ר יובל הירש, אשר נמנה גם בין ראשי פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית, סיפר בכתבה כי "בכל תחומי הפסיכולוגיה הציבורית, זמני ההמתנה לטיפול, אבחון או התערבות פסיכולוגית כיום עומדים על פרק זמן שבין חודשים ארוכים לשנה. המשמעות היא שילדים, בני נוער ומבוגרים המצויים במצוקה חריפה או בנסיגה התפתחותית אינם מקבלים את המענה שהם זקוקים לו בזמן המתאים. מצוקה נפשית שאינה מטופלת או מאובחנת בזמן הולכת ומחמירה ככל שעובר הזמן, ועשויה להגיע עד למצבי קצה כמו אובדנות או צורך באשפוז".

בתגובת משרד הבריאות שפורסמה בכתבה, נמסר מטעם המשרד כי "מערך בריאות הנפש נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. לפני מספר חודשים הקצה המשרד כ־90 מיליון שקלים במסגרת מבחן תמיכה במטרה לשפר את השירותים, לקצר את התורים ולהרחיב את המענים. לשם כך, פועלות קופות החולים כדי לגייס פסיכותרפיסטים, כמו גם פסיכולוגים מומחים ומתמחים. בנוסף, בשנת 2022 הגדיל המשרד את היקף המלגות להתמחות פסיכולוגים ביותר מ־30%. קופות החולים מודדות את זמני ההמתנה ומעבירות מידע זה למשרד הבריאות. במקביל לסקרי תורי המתנה שמבצע המשרד, פועל המשרד לפיתוח מדדים סדורים לבחינת זמני ההמתנה לטיפול שיאפשרו ניטור שוטף אחריהם. המשרד מודע לעלייה במתן מרשמים לתרופות, אולם אין זה אומר שהטיפול הוא תרופתי בלבד, היות וטיפול נפשי יעיל צריך לכלול גם טיפול שיחתי. הטיפול הפסיכותרפי מושתת על מגוון גורמי מקצוע המעניקים טיפול מקצועי ואיכותי, ביניהם פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, פסיכאטרים ועוד. משכך, אין כאן פגיעה בסטנדרט הטיפולי אלא שילוב של עולמות ידע שונים עם הכשרה פסיכותרפית מעמיקה שמאפשרת להתאים את המענה לכל מטופל ומטופלת".