סוף להתכווצות השרירים: כך תמנעו את הבעיה בזמן ריצה
התכווצות שרירים היא בעיה נפוצה במיוחד בקרב ספורטאים העוסקים בריצות ארוכות אך גם בענפי ספורט אחרים נתקלים בה לא מעט אתלטים על בסיס קבוע שיכול להפריע לא רק במהלך האימונים אלא אפילו במהלך רגע קריטי במיוחד בתחרות מקצועית. למעשה, התכווצות שרירים באמצע ריצה ארוכה יכולה להרוס את כל הקצב ואף לפגוע ביכולתו של הרץ להמשיך בדרכו ולסיים את המרוץ בהצלחה, ולכן כל אתלט שעוסק בספורט בצורה חכמה ואחראית יודע שהוא צריך לדעת לשמור על עצמו מפניה.
הבעיה העיקרית עם התכווצויות שרירים היא שעדיין לא ידועה לעולם המדע הסיבה המוחלטת בגינה מתרחשת תופעה זו בתזמון משתנה אשר עלול כאמור להופיע בדיוק ברגע הקריטי ביותר זמן קצר לפני זכייה פוטנציאלית בתחרות ולהרוס הכל. בהמשך לכך, חוקרים ורופאים המומחים לרפואת ספורט גם יחד לא יודעים עדיין מדוע אדם אחד סובל מהתכווצויות אלו בזמן שאדם אחר לא סובל מהן בכלל, וכמו כן לא ידוע בצורה מלאה כיצד ניתן למנוע או לטפל בתופעה זו בצורה שתעלים אותה לחלוטין מכיוון שעדיין לא ברורים המניעים והסיבות שגורמים להתפתחותה או הופעתה. לכן, מסתמכים ספורטאים רבים על "חוכמת ההמונים" הידועה בקרב ספורטאים מקצועיים וכן על תוצאותיהם של מחקרים מסוימים שעד היום מנסים לפצח את הבעיה או למצוא דרך יצירתית לעקוף אותה או להתגבר עליה.
התפיסה הרווחת בקרב ספורטאים רבים בנוגע לדרך "הטבעית" למנוע התכווצויות שרירים או להפחית ככל האפשר את תדירות התרחשותן, כך בהתאם לכתבה חדשה שפורסמה בנושא באתר ynet, היא להימנע משינויים קיצוניים ומהירים בריכוז המלחים בגוף. בכתבה מצוין כי תפיסה זו נשענת על בסיס מדעי ומחקרי מוצק יחסית, אשר לפיו ישנו צורך לחדש באופן קבוע מלחים ומינרלים שמופרשים החוצה מהגוף בזיעה, ובגינה ספורטאים רבים צורכים בדרך כלל משקאות איזוטוניים שעשירים במלחים או נוטלים במקום זאת תוספי מגנזיום וכדורי מלח במטרה לענות על הצורך לכאורה קיים בגופן למלחים אלו ובכך להימנע מהתכווצויות השרירים.
הבחינה המחקרית של תפיסה רווחת זו אשר התבצעה במסגרת מחקר שפורסם בכתב העת 'Journal of Strength and Conditioning Research', אשר במהלכו נבחנו תופעות התכווצויות השרירים של 100 משתתפי ריצת המרתון של ולנסיה, הראתה כי אין הוכחה מדעית אמיתית לנושא "הפרשי המלחים", ובהמשך לכך דיווחו החוקרים כי הממצא הבולט ביותר אשר נמצא בקרב הרצים שסבלו מהשיעור הנמוך ביותר של התכווצויות שריר הוא יישום של משטר אימונים הכולל "אימוני התנגדות".
הממצא המרכזי שהציגו החוקרים בנוגע לממצאים, שעדיין אינם שופכים אור על התמונה המלאה של התכווצויות שריר, נוגע לבעיה העיקרית שנמצאה בקרב הרצים שסבלו מהכי הרבה התכווצויות שריר, אשר הוגדרה בתור "קיצוב לא נכון לא פעילות הריצה" בטווחים ארוכים. במילים פשוטות, הרצים העמיסו על עצמם יותר מדי בקצב ריצה גבוה מדי בתחילת הריצה שלא מתאים ליכולות שלהם, ולכן בשל עומס יתר נוצרו אצלם הרבה יותר התכווצויות שריר. בתגובה לכך, ההמלצה של החוקרים להימנעות מהמצב הייתה לבצע יותר אימוני התנגדות במשטר האימונים היומי ובעיקר להתייחס בכובד ראש לקיצוב נכון של ריצות ארוכות בצורה שלא חורגת מהיכולות האישיות של האצן ולא מנסה למתוח את הגבולות שלו יתר על המידה.
