מפלרטטים במציאות מדומה? זה יכול למנוע בגידה בזוגיות

תוצאותיו של מחקר חדש אשר נערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת רייכמן מראות כי ייתכן שישנה השפעה חיובית מפתיעה לתופעה של פלירטוט בפלטפורמת מציאות מדומה (VR) אשר יכולה למנוע מאנשים לבגוד בבני הזוג שלהם. התוצאות מראות כי פלירטוט עם "אוואטר" דמוי-אדם במציאות מדומה יוצר "חסינות מוגברת" בפני פיתויים בעולם האמיתי, כאשר החוקרת הראשית במחקר מספרת לגבי התופעה כי "זה כמו חיסון, כשנותנים נגיף מוחלש כדי להיערך לאיום עתידי".

המחקר החדש, אשר מובל על ידי פרופסור גורית בירנבוים, מוחית לפסיכולוגיה חברתית ולתחום המיניות בקשרים זוגיים, מבוסס לדבריה על "תיאוריית ההתחסנות" אשר באה לידי ביטוי בחיסונים רפואיים הניתנים נגד הידבקות במחלות ויראליות וחיידקיות. בכתבה חדשה אשר פורסמה באתר ynet בנוגע לממצאי המחקר, היא מספרת בנוגע לתיאוריה זו כי "מדובר על 'חיסון פסיכולוגי' – כמו שנותנים למישהו נגיף מוחלש כדי שהמערכת החיסונית שלו תוכל להיערך לעימות עתידי עם איום אמיתי. בסיטואציה של דיאטה למשל, כשחושפים אדם למאכל שמהווה פיתוי, אבל כזה שהוא יכול להתמודד איתו, זה יגייס אצלו משאבים שיאפשרו להתמודד עם איום משמעותי יותר – במפגש הבא עם משהו שממש מפתה עבורו. כשנתקלים בפיתוי מאוד גדול ללא ההכנה הזו, אנחנו לא מספיקים לחשוב איך נתמודד, ונופלים".

במסגרת המחקר החדש נבדקו משתתפים בעלי בני זוג במציאות בתוך מרחב מציאות מדומה אשר בו היו חשופים לאווטאר דמוי-אדם בן המין השני ההפוך מהם, בסיטואציה בעלת אופי "פלרטטני" שבה מובע עניין רומנטי באדם הנבדק תוך שנבחנת תגובתו אליה. ממצאי הבדיקה, כך לפי הפרטים שדווחו, מראים כי לאחר הפלירטוט עם הדמות במרחב המציאות המדומה, היו המשתתפים "עמידים יותר בפני פיתויים שבהם נתקלו" בחיים האמתיים.

בנוגע לפיתויים שקיימים בחיי היום יום בתחום הרומנטי ועלולים להוביל לבגידה בבני הזוג, מספרת מנהלת המחקר כי הציפייה היא לבלעדיות רומנטית ומינית, כך שפיתוי מוגדר כבני זוג חליפיים שנוכחים בחיים שלנו. את חלקם אנחנו פוגשים באופן יומיומי, בטח בעידן של חשיפה לרשתות, שנותנות אשליה שיש גן עדן של אפשרויות אין סופיות שעומדות בפנינו ורק צריך לבחור".

בנוגע לממצאים שהתגלו, היא מוסיפה כי "למציאות מדומה יש כמה יתרונות בהקשר הזה. בחינה מחקרית, האינטראקציה עם אווטארים מאפשרת שוויון בין תנאי ניסוי. בהרבה מחקרים אני משתמשת במשתפי פעולה – אנשים שנמצאים באינטראקציה עם המשתתפים, מבלי שהמשתתפים מודעים לזה שהם חלק מצוות המחקר. אבל אנשים הם אנשים, והם מגיבים בצורה לא אחידה לגמרי כלפי משתתפים שונים, אם הם פוגשים מישהו שמאוד מוצא חן בעיניהם, לפעמים יש מיקרו תנועות או מחוות מסגירות. אווטאר פועל לפי הפרוטוקול בצורה מדוייקת ואחידה".

יישום אפשרי של מסקנות המחקר, כך לדבריה של פרופסור בירנבוים, עשוי להתבצע בתצורה לפיה "אפשר לקחת את זה לזירה הטיפולית. יש אנשים שיותר נוטים להתפתות, למרות שהם רוצים לשמור על קשר מונוגמי, בין אם זה בגלל דפוסי אישיות מסוימים, או קשיים זמניים בקשר. מאחר שהם כן רוצים לחזק את היכולת שלהם לעמוד בפיתויים, ופונים לייעוץ, אני חושבת שמטפלים יכולים לבצע חשיפה מתונה של איומים, למשל דרך דמיון מודרך, או שימוש במציאות מדומה שיכול להיות ישים גם בקליניקות. כמובן שזה דורש בדיקות נוספות, אבל נראה לי שכל איום מוחלש יכול לעבוד פה".