לראשונה בשני עשורים: קוקיה ירוקה תועדה בעיר אילת
ציפורים נודדות רבות עוברות בשטחי הטבע ואף בשטחים האורבניים והבנויים בישראל, מתוכן ציפורים רבות מאפריקה ואירופה שנודדות הלוך ושוב בין היבשות הללו ומוצאות בישראל מקום נוח למנוחה קצרה במהלך הנדידה. אחד ממיני הציפורים הללו שתועד אמש (שבת) בעיר אילת במהלך פעילות של צפרים הוא הקוקיה הירוקה האפריקנית – ציפור נודדת קטנה שלרוב נשארת בגבולות יבשת אפריקה ולא תועדה בטבע הישראלי מאז שנת 1994 – המבקרת בישראל לדברי החברה להגנת הטבע באילת עקב סיבות שעשויות לכלול בין היתר את הגשמים האחרונים שירדו בערבה הדרומית או אולי גם קצת מזל.
הנדידה של הקוקיה הירוקה האפריקאית מוגבלת לרוב לשטחי יבשת אפריקה ולחצי האי ערב, כאשר לרוב סבורים מומחים שהגורם העיקרי לאופי וכיוון הנדידה בכל עונה הוא גשמים. תיעוד של ציפור זו מחוץ ליבשת אפריקה הוא דבר נדיר בהחלט וכאמור היא לא נראתה בישראל כבר קרוב לשלושה עשורים שלמים, אך אתמול, בעיצומה של השבת האחרונה לפני התחלפות השנה החדשה היא הופיעה לרגע לעיניהם של צפרים מטעם החברה להגנת הטבע שביצעו במקום פעילות טיבוע ציפורים בשעות הבוקר. הציפור הייחודית לא רק נצפתה אלא גם נלכדה לטיבוע לראשונה מעולם, זאת כיוון שביקורה המתועד האחרון בארץ בשנת 1994 לא כלל לכידה מוצלחת שלה אלא רק תצפית בודדות שהייתה מאז התצפית העדכנית היחידה של מין הציפור הזה.
הסיבה לאופי הנדידה מכוון הגשמים של ציפור הקוקיה הירוקה האפריקאית היא בשל תפריט התזונה שלה, אשר מורכב מסוגים שונים של זוחלים אשר נוטים לצאת בכמויות ובתכיפות גדולה יותר מעל פני השטח לאחר הגשם. מאפיין ייחודי של הציפור הזו הוא העובדה שהיא לעולם לא בונה בעצמה קן כדי להטיל בו את הביצים שלה אלא עושה שימוש בקנים של ציפורים אחרות, בעיקר ציפורים ממין אורג, אשר נפוצות באפריקה "הרחוקה" אשר מעבר לגבולות מדבר הסהרה.
מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, ד"ר יואב פרלמן, התראיין לכתבה חדשה שפורסמה באתר ynet בנוגע לתצפית וללכידה של הציפור הייחודית שנראתה בפעם הראשונה בישראל לאחר כמעט 30 שנה, בה מסר כי "אולי אלו הגשמים האחרונים בערבה הדרומית, ואולי רק מזל, שהביא אותה הישר אל אילת, ביום שבו אנו חוגגים את עונת צפרות החורף במרכז הצפרות אילת באירוע קהילתי גדול. חלק מהעופות האפריקנים שמגיעים לאילת מצאו בה בית. החימריה השחורה והתורית הזנבתנית הפכו לחלק מנוף הצפרות המקומית והחלו לקנן בה, וחלק היו למזדמנים שלא חזרו אליה מעולם, או לביקור פעם בכמה עשרות שנים. לכן, זה היה אירוע מאוד מרגש".
