אסון אקולוגי? קרחון בגודל גוש דן התנתק מאנטרקטיקה
תפוצה ויראלית ברשת מאפיינת רק לא אירועים חיוביים אלא גם אירועים שעשויים להיות אסונות אקולוגיים או עדות מוחשית לאסונות כאלה המתרחשים בשל השינוי באקלים, כמו במקרה של אירוע חדש ששטף השבוע את הרשת לאחר שקרחון אדיר ממדים בגודל של מספר ערים ממוצעות בישראל התנתק משטחה של יבשת אנטרקטיקה. הקרחון הענק שניתק משטחה של היבשת הדרומית והקפואה היה בסכנת התנתקות כבר זמן רב לאחר שצוות מחקר העריך כבר ב-2016 שהוא עומד להיפרד משטח היבשת, אך בניגוד לתחזיות "האסון האקולוגי" שהופצו ברשתות החברתיות בנוגע לאירוע, טוענת אחת החוקרות בתחנת המחקר הסמוכה כי "זהו תהליך טבעי, שאינו קשור לשינויי האקלים".
בפרסומים בתקשורת הבין לאומית נמסר כי שטחו המוערך של הקרחון העצום שניתק מיבשת אנטרקטיקה בימים האחרונים עומד על כ-1,550 קילומטרים רבועים, כלומר שגודלו הוא כגודל כל "גוש דן" במרכז הארץ. הסדקים שנוצרו לאורך מספר שנים במשטח הקרח העבה שחיבר את הקרחון העצום למדף הקרח "בראנט" באנטרקטיקה, כך לדבריהם של חוקרים מתחנת המחקר 'Halley VI', הגיעו למצב "קריטי" כבר בשנת 2016 ולכן כבר אז נוסחו תחזיות לפיהן הקרחון עומד להתנתק, אשר בעקבותיהן הועברה תחנת המחקר למיקום סמוך שמרוחק כ-23 קילומטרים מאזור ההיפרדות של הקרחון ממדף הקרח שמחובר ליבשה. בדיווחים שפרסמו אז החוקרים, הוערך כי במספר מקומות מגיע עובי הסדקים לכ-150 מטרים, כלומר שבאותם מקומות הקרח כמעט ניתק לחלוטין, אך ביום שבת האחרון מעריכים החוקרים כי שאריות הקרח המחבר נשברו והקרחון ניתק סופית והחל לצוף במים באופן עצמאי.
הנושא העיקרי שעמד על הפרק בקרב מרבית המגיבים והמשתפים את סיפור ההתנתקות של הקרחון העצום ברשתות החברתיות הוא "אסון האקלים" אשר הוביל לדבריהם לתופעה, אך מנגד מסביר דומיניק הודג'סון, ממכון המחקר הבריטי 'BAS', כי זהו תהליך "טבעי לחלוטין" אשר אינו קשור בשום צורה לשינוי האקלים הממוצע שנמדד בשנים האחרונות במקומות שונים בכדור הארץ. בנושא זה הוא מסביר כי "מדובר באירוע צפוי והוא חלק טבעי של התנהגות הקרחון. זה לא קשור לשינויי האקלים".
פרופסור ג'יין פרנסיס, מנהלת מכון המחקר 'BAS' צוטטה במקרה קודם של התפרקות קרחון משטח אנטרקטיקה אשר התרחש לפני כשנתיים, ואמרה בנוגע לקרחון אשר התנתק בסוף השבוע האחרון כי כי "צוותי המחקר שלנו עקבו והיו מוכנים להתנתקות הקרחון ממדף הקרח בראנט במשך שנים. מדי יום עקבנו אחריו על-ידי רשת דיוק אוטומטית של מכשירי GPS שמדדו כיצד הקרח משתנה ומתנועע. אנו משתמשים גם בתמונות לוויין של ESA, נאס"א וTerraSAR-X הגרמנית. כל הנתונים נשלחים לניתוח כדי שנדע מה קורה גם בחורף כשהטמפרטורות יורדות מתחת למינוס 50 מעלות".
