איך מפסיקים לשנוא פעילות גופנית ומתחילים להתאמן?
אם אתם רוצים להתאמן, רוצים לרדת במשקל, רוצים להראות חטובים יותר ובאמת שיש לכם כוונה אמיתית לעשות זאת אבל אתם פשוט לא מצליחים להרים את עצמכם, כנראה שעדיין לא הגיע הזמן שלכם לנסות לבחור את שיטת האימון הנכונה או את הסטודיו הנכון שיציע לכם את המאמן הנכון, אלא יכול להיות שאתם עדיין בשלב המקדים של הבנה שתסייע לכם לדעת "כיצד לאמן את המוח לרצות להתאמן". עבור רבים, פעילות גופנית היא אמנם דבר רצוי אבל רחוק מאד מהמצוי, פשוט בגלל שהיא מרגישה כמו דבר שקשה מאד ובכלל לא כיף לעשות, אבל ישנה דרך מדעית ומוכחת שיכולה לעזור לכל אחד לשנות את הלך הרוח והמחשבה הזה.
במסגרת מחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת 'Medicine & Science in Sports & Exercise' העוסק בקשרים מחקריים מוכחים ובנתונים קליניים הנוגעים לקשרים שבין פעילות גופנית לתזונה ולבחינה מדעית מעמיקה של שני העולמות הללו, נמצא כי ישנו מרכיב חשוב של חזרה והישנות רפטטיבית של אימונים אשר בונה את "הסיבולת המוחית" ואת "הסיבולת הנפשית" שלא רק מחזיקה את האדם בשגרת האימונים אלא מחזיקה את תחושת השמחה ושביעות הרצון מאורח החיים הבריא.
המחקר בחן את הפעילות במוחם של אנשים שמתעמלים ושלא מתעמלים, ולאחר מכן בחן כאלה שאוהבים אימונים וספורט וכאלה שלא, במטרה לנסות לאפיין דפוסי מחשבה והתנהגות אשר אופייניים למי שנהנה ומגדיר את עצמו כמרוויח מעיסוק בספורט. הממצאים "האופטימיים" שנראו במחקר מעידים כי כל אחד, לא משנה אם הוא אוהב ספורט או לא אוהב ספורט, יכול לאמץ את הגישה הזו ופשוט להתחיל "להביא תוצאות", אבל הדרך לשם עוברת כאמור דרך חזרה על שגרת האימונים, בעיקר בשלב בו המוח מרגיש שהוא דוחה את האימון באופן טבעי מתוך עצלנות או מתוך כל מניע אחר שאינו כאב פיזי, מחלה או חולשה אמיתית בשרירים.
מדענים מאוניברסיטת טורקו שבפינלנד, שערכו את המחקר, בחנו 64 מתנדבים והעבירו אותם סדרה ארוכה של אימונים גופניים, אשר לפניהם ולאחריהם הם היו צריכים למלא שאלונים נרחבים שנועדו לסקור ולאפיין בצורה אידיאלית את התחושות והיחס שלהם לגבי האימון. בהתבסס על הנחת יסוד המחקר שלהם, הניחו החוקרים כי במחקר יימצא שינוי בתפקוד קולטני אופיואידים מסוימים במוח (נקראים קולטני MORs בקיצור לביטוי המורחב mu-opioid receptors) המגיבים לנוכחות של משככי כאבים טבעיים שמייצר גוף האדם תוך כדי פעילות גופנית. מכיוון שחומרים אלו מסייעים לשיכוך כאב ולהתמודדות ממושכת עם האימונים, הסיקו החוקרים כי אנשים שאוהבים ספורט יציגו מאפיינים שונים של פעילות בקולטנים אלו, ואכן כך היה. עם זאת, המסקנות שנמצאו קושרו על ידי החוקרים לכך שאותם אנשים לא בהכרח "נולדו עם מתנה ב-DNA" אלא פיתחו אותה על ידי דבקות בשגרת האימונים שלהם.
ד"ר טינה סניוקי, מומחית בתחום מדעי המוח שהובילה את צוות המחקר, ציינה כי המסקנה העיקרית שנמצאה במחקר היא שככל שאנשים מתאמנים יותר ומתמידים בפעילות גופנית יום אחרי יום, כך משתפרת גם הפעילות המוחית שלהם בקולטני ה-MOR, מה שגורם לפחות כאבים, פחות סבל והרבה יותר סיבולת אימון שגורמת לתחושה חיובית בעקבות שחרור של אנדורפינים שונים. בסיכום מסקנות המחקר היא הסבירה כי "ייתכן שחלק מהאנשים נולדים עם מערכת טובה יותר של קולטני MORs וזה עוזר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם כאב, ולאהוב יותר להתעמל. יכול להיות שבגלל זה, לאותם אנשים קל יותר להתמיד בפעילות גופנית. הממצאים מצביעים על שתי נקודות שחשוב להתעכב עליהן – הראשונה היא שאם אתה לא נהנה מפעילות גופנית, זה לא בהכרח אומר שאתה עושה משהו לא בסדר, יכול להיות שהמוח שלך פשוט בנוי ככה. אני חושבת שאנחנו צריכים להכיר בכך שיש שונות גדולה בין התגובות של אנשים שונים לפעילות גופנית – ולא כולנו מוצאים את הפעילות הזאת כנעימה או מתגמלת".
