רשת H&O תקבל פיצויים מלקוח שהגיש נגדה תביעת ספאם
תביעות ספאם שמוגשות נגד בתי עסק המפיצים הודעות שיווקיות יוצאות ללקוחות במייל או בהודעות SMS הן דבר נפוץ יחסית בישראל בעקבות ההגבלות החוקיות שקיימות בנושא, אך לא תמיד הן מסתיימות בפיצויים שצריכה לשלם החברה שהפיצה את "הספאם". בתביעה חדשה בתחום האופנה הישראלי שהסתיימה לאחרונה בפסיקה חריגה יחסית, החליטה השופטת כי אדם שתבע 30 אלף שקלים מרשת האופנה 'H&O' בגין שליחת הודעות ספאם, יחויב דווקא לשלם לה פיצויים בסך 8,000 שקלים.
הפסיקה החריגה שהתקבלה על ידי שופטת בבית משפט השלום בתל אביב, אשר לדברי לא מעט מומחים בתחום המשפט עלולה "להוות סימן לבאות" מבחינת תהליך ההגשה והפסיקה בתביעות ספאם, נגעה לתביעה שהגיש נגד רשת X אדם שטען כי הגיעו מהחברה לתיבת המייל שלו 26 הודעות המכילות פרסומות ספאם. החלטתה של השופטת התבססה לדריה על העובדה שאותו אדם מודה שביקש והסכים להצטרף לרשימת התפוצה של החברה ולכן לא מגיע לו פיצוי כספי, ובהמשך לכך החליטה הרשת לתבוע ממנו בחזרה פיצוי בגובה 8,000 שקלים בגין ההוצאות שגרם לה בגין מה שכונה "הליך סרק משפטי שבוצע בחוסר תום לב".
שופטת בין משפט השלום בתל אביב קבעה בפסיקתה כי "לצרכן שמטריד את העוסק המפרסם בכך שמרצונו וביוזמתו נרשם לרשימת תפוצה רק כדי להעמיד במבחן את מהירות ההסרה שלו מהרשימה ואם המפרסם נכשל לשיטת הצרכן, או אז חיש מהר נפתחת לו הדלת, כך לפחות לפי סברתו, להגשת תביעה לפי חוק הספאם במטרה להגיע מבעוד מועד להסכמה על פיצוי, לא מתוך כוונה לנהלה ולהגיע לחקר האמת. על דרך התנהלות זו, לא ניתן לעבור לסדר היום. דומה כי בנסיבות דנן, התהפכו היוצרות והתובע הוא זה המטריד את הנתבעת ב'תקווה' שתפספס את אחת מהודעות ההסרה שהגיש דרך אחת מכתובות המייל הרבות אותן מחזיק באמתחתו, וכך יהא באפשרותו להגיש תביעה. לא ניתן להתעלם מהרושם כי התובע מצא לעצמו דרך נוחה לייצר עילות תביעה יש מאין כנגד הנתבעת תוך ניצול ציני של חוק הספאם למטרותיו. התנהלות זאת של התובע יש להוקיע מכל וכול".
בהמשך דבריה הסבירה השופטת כי "חוק הספאם נועד לשמש כלי שרת בידי צרכן לקבל פיצוי על הטרדה בשל משלוח והצפה בדברי פרסומת אותם לא ביקש. מטרת החוק אינה להכשיר את הצרכן להיות משטרת דואר הספאם או לעסוק באכיפה מטעם עצמו או לוודא הפנמה של החוק בצורת הרשמה מגמתית לרשימת תפוצה באצטלא שהינו מבקש להימנות מבין לקוחותיו של בית העסק, רק כדי לבדוק אם הנתבעת מסירה אותו ממספר כתובות דוא"ל בהתאם לחוק ברגע שמבקש זאת. הנחת המוצא הגלומה בחוק הספאם היא כי מי שנרשם ביודעין ומרצון לרשימת תפוצה, או מועדון חברים, או נויזלטר של העוסק המפרסם, עושה זאת בשביל המטרה לשמה הדבר נועד, קרי: קבלת עדכונים ודברי פרסומת ולא כדי לבחון את דרכיו של העוסק כשוטר תנועה המחלק דוחות, על מנת לנגח את בית העסק במטרה להכשילו".
בסיכום דבריה פירטה השופטת את החלטתה, באומרה כי "נכון וראוי היה לפסוק לחובת התובע גם הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל השחתת זמן שיפוטי ושימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, ומאחר והתובע הסכים לדחיית התביעה, וציין כי הפנים את מעשיו ואף הבטיח קבל עם ועדה להימנע מהם בעתיד, אמנע מעשות כן".