איבדה את רגליה אבל לא את הנחישות: "היא לוחמת אמיצה"

מחלה תורשתית נדירה בקנה מידה עולמי, כריתת גפיים מרובות ושנים של אשפוזים עם למעלה מ-100 ניתוחים – את כל זה הייתה חדיג'ה מוחסן (34), החולה במחלת כלי דם תורשתית נדירה, לסבול לאורך כל חייה, אך את הנחישות היא לא איבדה. בראיון שערכה עם אתר ynet היא מספרת כי "מה שעושה אותך שונה זה מה שעושה אותך חזק. להתייאש זה לא בלקסיקון שלי וגם להרים ידיים לא קיים אצלי. אז הברירה היא רק להסתכל קדימה ותאמיני לי, הנוף קדימה הרבה יותר מרתק ומאתגר, ויש תמיד למה לצפות".

מחלתה הנדירה של מוחסן – אשר "ידועה" בכל העולם בהיקף של 3 מקרים בלבד, אשר אחד מהם הוא אחיה הגדול והשני הוא של אישה בת 30 שחיה בגרמניה – היא מחלת כלי דם תורשתית הפוגעת באספקת הדם השוטפת שצריכה להגיע מסביב לשעון למערכת העצבים, ויוצרת בשלב מתקדם נמקים מרובים שעלולים לגרום לצורך בכריתה של איברים. במקרה של מוחסן, המחלה גרמה לקטיעת שתי רגליה וכן חמש מאצבעות ידיה, אך גם כאשר התמודדה מול כריתת רגלה השנייה היא מספרת כי "אמרתי לרופא שנלך על זה, וככה סופסוף אוכל ללכת עם הנעל שאני רוצה". ד"ר בוריס צ'לביאן, מנהל מחלקת שיקום בבית החולים 'בני ציון' בו טופלה מוחסן מספר כי "היא לוחמת אמיצה, רוח שלא נשברת. בכוח הרצון המדבק שלה היא בונה את חייה במו ידיה, נלחמת על בריאותה ועל עצמאותה, בזמן שכל אדם אחר היה נותר מרותק למיטה".

מוחסן נולדה בכפר הערבי ג'ת הנמצא באזור המכונה "המשולש" (אוזר התיישבות ממזרח לשומרון) ובעשר וחצי השנים האחרונות היא חיה בבית קסלר בחיפה, שהוא מעון לנכים שמפעילה עמותת איל"ן. בראיונה היא מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מתמודדת עם המציאות של "לגדול בגוף שלאט לאט בוגד בך" ובעיקר עם ההרגשה החזקה שאסור לתת למציאות הזאת לשבור את הרוח, האופטימיות והלך המחשבה החיובי. בנושא זה היא מספרת כי "אני יכולה להיפצע ולא להרגיש כלום, ואז מתחיל זיהום, ושוב ניתוחים ושוב טיפולים אינטנסיביים בניסיונות להציל את הרגל או היד עד שכבר מבינים שאין מה להציל ושחייבים לקטוע, ואז שוב מתחילה העבודה הסיזיפית והמאומצת החדשה עם הצוות השיקומי. הייתי כבר במקום הזה כמה וכמה פעמים. פלא שבבני ציון כולנו כמו משפחה?".

אבחונה של מוחסן כחולה במחלה הגנטית הנדירה הזו הוביל לשורה ארוכה של אשפוזים וניתוחים, מהיום בו היא אושפזה בגיל ארבע לראשונה בבית החולים הלל יפה בעיר חדרה בשל פצעים זיהומיים וכואבים שהתפתחו על כפות רגליה, דרך 99 ניתוחים שנעשו בניסיון להציל חלקים מרגליה וכפות רגליה לאורך ההתדרדרות במצבה הרפואי שחלה עם השנים, ועד לניתוח האחרון במהלכו כרתו את רגלה השנייה במטרה לפטור אותה מהסבל והכאבים. אודות התקופה הזו היא מספרת כי "מה שהכי שבר אותי זה שלא נהניתי מהחיים. לא הייתי חדיג'ה. דמייני את עצמך במציאות בה את מרותקת למיטה ומצוברחת. כל יום שני ורביעי את בהרדמה כללית לקראת עוד ניתוח שאת לא יודעת איך הוא יסתיים. את מתעוררת. ואיך שאת מתחילה להתאושש – את שוב בחדר ניתוח, עוברת את אותו ההליך. 99 ניתוחים? אפילו הוא, כרופא, היה צריך להרים דגל אדום ולומר – משהו פה לא תקין. אז אני הרמתי את הדגל האדום במקומו".

לדבריה, לאחר הניתוח האחרון, הרופא שלה שמח לבשר לה שמדובר בהצלחה. היא מספרת כי "הוא אמר לי שזו ההחלטה הכי נכונה שיכולתי לקבל. צעקתי עליו – 'איפה היית עד עכשיו?' לא היה לו מה לומר. עברתי קטיעה מתחת לברך והתחלתי שיקום. עמדתי על הרגליים בפעם הראשונה מזה הרבה שנים. תראי, אני לא יכולה להיות כמו כולם. לעולם לא אהיה כמו כולם. עברתי למעלה משנה של שיקום לא קל אבל ההרגשה הייתה נפלאה. במקביל התחלתי לחזור לחיים. קיבלתי את חדיג'ה – זו עם האנרגיות ושמחת החיים – בחזרה".