הומלס משלם ארנונה? העירייה חייבה במאות אלפי שקלים

תשלומי ארנונה הם חלק מהחיים של כל מי שמחזיק או מתגורר בנכס בישראל, ולא משנה אם מדובר בדייר זמני או בבעלים החוקיים של הבית, אבל מי שאינו אמור לשלם ארנונה כלל הוא מי שאינו מתגורר בשום נכס ואין לו אפילו קורת גג מעל הראש. למרות זאת, עיריית חולון ניסתה לחייב במאות אלפי שקלים הומלס אשר התגורר ברחוב בסמוך לשטחו של מפעל בעיר, וחויב בתשלום כאילו היה בעל הנכס, זאת לאור דיווח של בעל המפעל על כך שההומלס השאיר במקום את חפציו ולכן לכאורה פלש לנכס.

בדיווח של אתר 'גלובס' בו הובאה לראשונה הידיעה אודות המקרה המשונה, נמסר כי מנשה זרחי, הומלס בן 69 מחולון, מצא עצמו חייב תשלומי ארנונה בסך של יותר מ-160 אלף שקלים, זאת מאחר ועל פי הרישומים של העירייה הוא החזיק בשנים האחרונות במבנה תעשייתי גדול השוכן ברחוב הסולל. בעקבות החשבון שכמובן לא היה יכול או צריך לשלם, ערער זרחי, המוכר לרשויות הרווחה בעיר, על החלטת העירייה לבית המשפט בייצוגה של עו"ד ענת אסייג מיחידת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.

הסיפור שהוביל לחיוב הארנונה המוזר החל לפני כעשר שנים, בתקופה בה לן זרחי תחת עץ העומד מול הנכס, בו פעל בעבר כמפעל לייצור ציפוי מתכת לאבזמים, אשר שייך לפי החוק לאחים דורון ועמי קופרפיש אליהם הוא עבר בירושה. לאחר שפעילותו של המפעל הופסקה, זרחי הותיר בו מספר מחפציו האישיים וגרוטאות, לכאורה באישור בעלי המקום, אך בשנים שחלפו מאז נכנסו האחים לסכסוך הנוגע לזכויות ההחזקה בנכס וחובות הארנונה שנלווים אליהן, מה שהוביל לכך שאחד האחים דיווח לעירייה כי זרחי פלש לנכס ומחזיק בו, ולכך שהעירייה רשמה אותו כמחזיק במפעל מאז חודש מאי 2016, ללא בדיקה מעמיקה.

שופטת בית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים בתל אביב, גיליה רביד, פסקה כי העירייה התנהלה במקרה זה בחוסר סבירות קיצוני, ולכן היא חויבה להפסיק את הליכי הגבייה נגד דר הרחוב עד שיתאפשר לו לטעון נגד החיוב. בהחלטתה, ציינה השופטת רביד כי "ההחלטה נגועה במקרה זה בחוסר סבירות קיצוני. מצופה מהרשות שלא לאטום את אוזניה למול מה שעשוי להוות תוצאה בלתי הוגנת שכרוך בה עוול לאזרח. הדבר נכון שבעתיים כאשר עסקינן בעוול שנגרם לאזרח מוחלש".

מעיריית חולון נמסר בתגובה לפרסום הידיעה באתר 'גלובס' כי "העירייה פועלת על-פי החוק ומבצעת רישום מחזיקים בספריה על-פי דיווח של בעל נכס או של המחזיק בו. מטבע הדברים, אין ביכולתה לבצע חקירה ודרישה על כל דיווח שכזה בשל היקף המחזיקים והמשאבים, ודבר זה אף נקבע על-ידי בית המשפט העליון. כך היה גם במקרה זה, כאשר בעל הנכס דיווח לעירייה על החזקתו של מר זרחי בנכס ועל השימוש שהוא עושה בו. כאשר מר זרחי טען בפני העירייה כי הוא אינו המחזיק, העירייה בדקה את הטענות ולאחריה הודיעה לבעל הנכס כי היא רואה בו כמחזיק. כתוצאה מכך, בעל הנכס פנה לוועדת הערר וטען בין השאר כי מר זרחי הוא המחזיק. בנסיבות אלה, העירייה לא פעלה לגביית החוב והותירה את רישומו של מר זרחי כמחזיק בנכס אך על-תנאי, עד לאחר הבירור בוועדת הערר".