סוף עידן בתקשורת הישראלית: רינה מצליח הולכת הביתה

העזיבה המתוקשרת של העיתונאית רינה מצליח, לאחר 40 שנות שירות תקשורתי ו-29 שנים במערכת 'חדשות 12' (מהתקופה של "ערוץ 2") שילבה עד היום לא רק טונים אוהבים ומכבדים אלא גם הרבה מאד ביקורת, לא רק מצדם של מבקרים שמתחו ביקורת על הכתבת הוותיקה אלא גם מצדה שלה, כלפי רבים אחרים. אחרי חודשים שלמים של שמועות, תמיכה ברשתות החברתיות והתנגדות בעולם התקשורת, אמש (ה') הגיעה מצליח בפעם האחרונה למערכת 'חדשות 12' כדי לאסוף את הדברים שלה וללכת פעם אחרונה הביתה, באופן סופי ומלא, לפחות עד שתשוב קצת לדבריה "לחדר העריכה".

המזכרת האחרונה מעידן שלם בעולם התקשורת, הוא מכתב הפרידה שהשאירה מצליח לאנשי מערכת חדשות 12 ובחילתו כתבה כי "שלום חברים, הגיע הזמן לפרוש… אני פורשת בלב שלם, בעצב גדול וגם בדאגה. אני כבר כמעט 40 שנה עיתונאית, צמודה לביפר ואחר כך לסמסים לווטסאפ ולטוויטר. בכל חיי הבוגרים לא עשיתי שום דבר חוץ מלהיות עיתונאית. במשך שנים המקצוע הזה הגדיר אותי ונהניתי מכל רגע. שידרתי מפריז וגם מרומא, מחברון ומרמאללה, מרבת עמון, מקהיר וגם מטוניס".

בהמשך מכתב הפרידה שלה כתבה מצליח כי "התשוקה שלי נדדה למקומות אחרים. אני מוצאת את עצמי יום אחרי יום שוכחת להכניס את העיתונים בבוקר, ולעומת זאת מתלהבת ללמוד את השורות לתפקיד חדש שלי בסדרה חדשה בהוט וממתינה בדריכות לפרמיירה של הסרט החדש של אבי נשר, שבו יש לי סצנה קטנה אבל מרגשת. אני גם עסוקה במיזם חדש. מחפשת משקיע להקמת תחנת רדיו ״נוסטלגיה״, תחנה שתשמיע רק שירים ישנים. זה יסייע לאמנים ותיקים וגם לאזרחים ותיקים כמוני, שלא כל כך מתחברים לטודו בום… אבל אני עצובה. מאוד עצובה. קשה לי לעזוב את חברת החדשות, שהייתי בין מקימיה. רבים ודאי לא זוכרים שלפני 30 שנה רוב הציבור, כולל בתעשייה המקומית, לא האמינו שיש היתכנות לערוץ מסחרי בישראל".

בנוסף כתבה מצליח במכתב הפרידה שלה כי "אז למה אני מודאגת? למדתי בשנים האחרונות שיש בארץ שני מחנות פוליטיים. אחד שרוצה באופן אקטיבי לפגוע בעיתונות החופשית והעצמאית, והשני במקרה הטוב ״לא עוסק בזה״ ובמקרה הפחות טוב מנסה לסתום את הפה לעיתונאים מהמחנה הנגדי. אז המקצוע שלכם, חבריי היקרים, הוא עיתונות – אבל השליחות שלכם היא לשמור על חופש העיתונות וחופש הביטוי. סיפרתי לכם על המתקפה הנוראית שעברתי. לא שקלתי לרגע לתבוע מי מהתוקפים שהוציאו את דיבתי רעה. חשבתי, ואני חושבת כך גם היום, שאנחנו העיתונאים צריכים לאחוז במשמעות הכי מרחיבה של חופש הביטוי, כי זו הנגזרת המתחייבת מהעבודה שלנו וזו המחויבות שלנו לדמוקרטיה אמיתית ולא סיסמת בחירות".

בסיום דבריה, כתבה מצליח לסיכום עידן שלם בעולם התקשורת הישראלית כי "אני בטוחה שכמה מכם שואלים את עצמם עכשיו על מה היא מדברת? מי מפריע לנו לומר את דעתנו? הפגיעה בחופש העיתונות לא ישירה, אבל העצמת התחרות גורמת לא פעם לעגל פינות, להגמיש עקרונות מקצועיים, לא לדייק בכללי האתיקה, לפחד משיימינג ברשתות, לפחד מפגיעה במקורות כל זה מחלישים את עצמאות העיתונאי. אני מאמינה שכל עיתונאי צריך להצמיח לעצמו עמוד שדרה, כי רק זה יבטיח לו הצלחה לאורך זמן. אני רוצה לאחל לכם, לכל אחד ואחת באופן אישי, הצלחה ומימוש עצמי. אני רוצה לאחל המשך הצלחה לחברה. אני אוהבת אתכם. תמיד תישארו האופציה המועדפת עליי בשלט. עוד תפגשו אותי בימים הקרובים בחדרי עריכה, יש לי עוד כמה מחויבות לאולפן שישי… רינה".