צופית גרנט מספרת: "עם אבא שלי לא סגרתי מעגל"

העיתונאית, תחקירנית, שחקנית ומנחת הטלוויזיה צופית גרנט, המוכרת היום בתור מתוכניתה 'אבודים' בה מנסים ישראלים למצוא את בני משפחתם האבודים ברחבי העולם, התראיינה לכתבה באתר 'רשת 13' בה היא מספרת לא רק על סיפורים אנושיים גדולים מהחיים בהם היא נתקלת במהלך הצילומים שלה מסביב לעולם אלא גם על הקשיים האישיים שלה ועל המעגל שהיא עצמה מעולם לא סגרה עם אביה המנוח. לאחר 14 עונות של 'אבודים' שכבר הסתיימו ואחת שנמצאת היום באוויר, מספרת אושיית התקשורת הישראלית על הקשיים שלא תמיד אפשר לראות על המסך.

כאשר נשאלה לגבי הקשיים העיקריים שמטרידים אותה בחיי היום יום, ענתה גרנט כי היא לא מסתכלת הקשיים האישיים שלה כמשהו בעל שלילי מהותי בהשוואה לקשיים "אמיתיים" של אנשים אחרים. בתשובתה בנושא, הוסיפה גרנט כי "יש בעולם יותר מארבעה מיליארד בני אדם מתחת לקו העוני, כלומר טכנית – קשה למצוא אותם ולהגיע אליהם. דבר שני, יש המון פיצולים. יש לנו סיפור, למשל, שמתרחש על פני חצי מהגלובוס – החל מאמריקה, דרך סין וישראל ועד לאירופה. אז אומנם יש לנו המון סיפורים אבל יש מעט פתרונות וזה לא קל למצוא ולחקור".

בתשובה לשאלות שנשאלה לגבי האינבוקס הפרטי שלה שמלא בהודעות פוטנציאליות לגבי קרובי משפחה אבודים שיכולות להוות בסיס לצילומי פרקים חדשים של 'אבודים', השיבה גרנט כי "האינבוקס מלא, אבל אני לא מגיעה לזה. אני מעבירה את הסיפורים למערכת ושם הם עושים מעין 'סלקציה', כלומר, את מבינה, אנחנו לא יכולים לצלם עוד סיפורים במרוקו. במערכת, אני, התחקירנים ודוד (דרעי, הבמאי – מ.ד) ממיינים את הפניות ומתחילים לבדוק ולחקור. רק אחרי שמוצאים כמה יסודות שיכולים להחזיק את הסיפור, יוצאים לדרך. אנחנו לא חייבים למצוא היתכנות ופתרון מלא כדי לצאת לדרך. יש לנו כמה פרמטרים שהם אלה שמגדירים את ההחלטה שלנו אם לצאת לדרך עם הסיפור או לא".

בראיונה התייחסה גרנט גם לילדות הקשה שהיא עצמה עברה, שכללה תהליך של "גירושים קשים ומכוערים" שהותירו אותה בלי קשר לאביה מאז שהייתה בת 5 ועד שנפטר שנים רבות לאחר מכן. למעשה, לדבריה, הקשר מעולם לא הושלם בסגירת מעגל בשל פטירתו, ולכן הסיוע לאחרים שעוד יכולים לסגור מעגל ולפגוש את בני משפחתם האבודים מסייע לה לקבל הרגשה של ריפוי עצמי. לדבריה, "סגירת המעגל של אחרים עוזרת לי לחיות עם המקומות שבהם אני כבר לא מצליחה לסגור את המעגל. עם אבא שלי לא נסגר המעגל והוא נפטר, אז עכשיו אני מנסה לעשות את זה דרך אשתו. ובכל זאת, עדיין יש את המעגלים הפרטיים שלי שכנראה אף פעם לא ייסגרו כמו שאני רוצה. לפעמים אני מתקנאת. אני מוצאת לילדים את האימא או האבא שלהם, וחושבת לעצמי, 'וואי, איך הצלחתי לסגור להם את המעגל אבל את שלי לא הצלחתי?'. אבא שלי תמיד היה חסר לי. אני קורבן של גירושים טיפשיים. אבל כן, אבודים יוצרת נרטיב של ריפוי מעצם זה שאני יודעת להגיד שאני לא מרכז העולם. זה מגיע מאיזו הבנה עמוקה".