זכויות להט"ב בסיכון: הפרה בין לאומית שכללה אלימות קשה

גביע העולם בכדורגל (המונדיאל) המתקרב בקטאר גורם ליותר ויותר עדשות של גופי מדיה בין לאומיים להיות מופנות אל קטאר ואל הפרות חמורות של זכויות אדם בכלל וזכויות חברי קהילת הלהט"ב בפרט, שלפי פרסומים חדשים בתקשורת העולמית כוללים לא רק חוקים מפלים נגד הפגנה של חיבה ברחוב ובמרחב הפרטי אלא אפילו אלימות קשה ושלילת זכויות רפואיות בסיסיות כמו גישה לטיפול רפואי במקרה הצורך וכליאה בתנאים סניטריים קשים. נציגים של ארגוני זכויות אדם שמתחו ביקורת על הפרסומים הללו בתקשורת טוענים כי "הרשויות בקטאר חייבות לשים קץ לפטור מעונש בגין אלימות נגד להט"בים. העולם צופה בהם וזה הזמן לשנות את המצב הנושא שקיים בשטח".

המקור לפרסומים שהרעידו את הרשת כמו גם גופי מדיה רבים בתקשורת העולמית בטלוויזיה וברדיו, הוא דו"ח חדש שניסח ארגון "משמר זכויות האדם" הנוגע לאפליה ואלימות מתמשכת שנמצאו בשטח נגד זכויות חברי קהילת הלהט"ב במדינת המפרץ קטאר שתארח את הטורניר. למעשה, חלק גדול מהנתונים המופיעים בדו"ח נאספו ונמצאו עוד לפני שקטאר נבחרה רשמית לארח את המונדיאל הקרוב, אך כעת לאחר בחירתה הרשמית לא סביר להניח שאף גוף רגולטורי בעולם הכדורגל או הספורט יצביע בפועל בעד החלפת המדינה שתארח את אירועי גביע העולם.

מהנתונים שמעלה הדו"ח נראה כי עד עתה קרו כבר כ-6,500 מקרי מוות של עובדים שכבר משויכים בוודאות לפעילויות ההקמה של האירוע, במדינה בה כמעט כל כוח העבודה מורכב ממהגרים עניים שעובדים במקרים רבים בתנאי בטיחות מחפירים. כמו כן מעלה הדו"ח ראיות לכך שתהליך הבחירה של ארגון פיפ"א במדינת קטאר כמארחת של האירוע היה מוכתם בלא מעט מקרי שוחד שהתחלק בצמרת הארגון במטרה להביא השנה את הטורניר היוקרתי לקטאר, שהיא אחת ממדינות המפרץ שמנסות לשנות בשנים האחרונות את בסיס הכלכלה שלהן מייצוא נפט גולמי לרווחים מתיירות בצורה החדה והמהירה ביותר, לפני שיהיה מאוחר מדי ומשבר הנפט הסופי יגיע לגבות קורבנות בכלכלה המקומית.

כחלק ממסקנות הדו"ח הוצגו גם ראיונות שערכו נציגי הארגון עם נפגעים מקהילת הלהט"ב המקומית שעברו הטרדה או ספגו אלימות בשם השיוך והנטייה המינית שלהם בין השנים 2019 ל-2022. מבין מקרים אלו תועדו שישה מקרים של אלימות קשה לצד חמישה מקרים נוספים של הטרדה מינית שקרו במהלך המעצר של אותם חברי הקהילה בתחנת המשטרה המקומית. המרואיינים סיפרו שהחזיקו אותם בכלא תת קרקעי בדוחא, שם הם היו נתונים להטרדות מילוליות ולאלימות רציפה לאורך זמן רב ללא הגנה או משפט הוגן. בין המרואיינים נכללה אישה אחת שדיווחה כי הוכתה עד שדיממה, אחרת שאיבדה את הכרתה בעקבות האלימות, וכמה נוספות מהן נמנעה לחלוטין גישה לסיוע משפטי, משפחתי ורפואי עד אשר "יפסיקו את המעשים הלא מוסריים שלהן".