איך מודדים רייטינג בטלוויזיה? "השיטה לא מושלמת"
נתוני רייטינג המראים כמה צופים בממוצע יש לכל תוכנית בטלוויזיה נחשבים היום לגורם המכריע ביותר לפיו נקבע סוג ואופי התוכן שמגיע אל כולנו מהמסך, אך למרות זאת השיטות למדידת הרייטינג של תוכניות טלוויזיה עדיין לא התקדמה לעידן בו נספרים בתמונה המלאה גם נתוני הסטרימינג והצפייה באינטרנט. למעשה, נתוני הרייטינג שנמדדים כיום אינם לוקחים בחשבון מיליוני צפיות שמגיעות לתכנים דרך ממשק הסטרימינג הדיגיטלי, כך לדבריו של רוני ארן, יושב הראש של ועדת המדרוג.
יושב הראש של ועדת המדרוג מסר את הדברים כאשר התארח בתוכנית הרדיו "מחוץ לפריים" של ynet וענה בה על שאלות הנוגעות לשיטה בה נמדד היום הרייטינג של תוכניות טלוויזיה בישראל, אשר הלכה למעשה, כפי שצוין בתוכנית, קובעת במידה מרובה אילו פרויקטים יזכו להשקעה של מיליוני שקלים ויגיעו בסוף למסך הטלוויזיה של כולנו ואילו ירדו לטמיון וייעלמו בזיכרון הרחוק של ההפקה. באותה תוכנית התארח גם תומר ברנד, סמנכ"ל הדיגיטל של תאגיד השידור הציבורי 'כאן', אשר טען כי "הדיון על רייטינג אמור להשתנות בשלב הזה" וציין כי תאגיד השידור הציבורי עצמו מחפש דרך חדשה למדידה יעילה ואמינה יותר של רייטינג.
רוני ארן, יושב הראש של ועדת המדרוג, סיפר בנוגע לשיטת המדידה הקיימת היום כי "אומנם אנחנו סטארט-אפ ניישן, אבל בנושא הספציפי הזה יש אותה שיטה בכל העולם, ישראל לא בולטת ולא שונה. בכל מדינה יש פאנל שצריך להיות בגודל מסוים כדי לכסות את המדינה – בישראל הוא מונה בערך 2,200 בני אדם – מדגם מייצג של תשעה מיליון איש. בפאנל נבחרים אנשים שמייצגים את כל אוכלוסיית ישראל. המשתתפים מקבלים תמורה סמלית של תלושי שי בסך עשרות שקלים בחודש תמורת ההשתתפות. ברמה הטכנית, טכנאי מגיע ומחבר אותם למערכת המדידה. מחליפים להם בבית את השלטים ושמים שלט של ועדת המדרוג שבו יש כפתור נוסף שכל אחד מבני ובנות הבית יכול להזדדהות באמצעותו, כי אנחנו לא רוצים לדעת רק כמה צופים ספרנו – אלא גם מי הקהל שצופה. אם הייתה צפייה ולא הייתה הזדהות – אנחנו מורידים אותה מהספירה באותו היום".
הנתונים שמופקים באמצעות השיטה הזו, כך לפי הפרטים שפורסמו במסגרת הראיון בתוכנית וכתבה לסיכומו שראתה אור לאחר מכן באתר ynet, מפוצלים לשתי קבוצות בכל בוקר כאשר קבוצה אחת נועדה ללמד על הצפייה בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל והקבוצה השנייה נועדה ללמד על אחוזי צפייה בקרב משקי בית יהודיים. בהמשך לכך פורסם בכתבה כי הכסף שמקבלים ערוצי הטלוויזיה מהמפרסמים מחושב רק לפי הצפייה בקרב משקי בית יהודיים וחלה "התעלמות מוחלטת מאלו שלא יהודים". בהקשר זה ציין ארן כי "זו החלטה מסחרית של הערוצים מול המפרסמים. אנחנו מפיצים כל יום את הנתונים על כלל האוכלוסייה; רוסים, ערבים ואקדמאים וכו'. כל הנתונים נמצאים במחשב. חלק מהערוצים המסחריים החליטו להגיד למפרסם שהקהל הרלוונטי הוא דובר עברית".
השיטה הזו, כך לדבריו של ארן, היא "לא שיטה מושלמת" ולא חפה מבעיות, אך למיטב ידיעתו עדיין לא קיימת שיטה מתקדמת יותר שתוכל למדוד מדדי סטרימינג ודיגיטל ולהוסיף אותם לנתוני הרייטינג. המדינה היחידה בה קיים מצב שראוי לדבריו לציון בהקשר זה היא קנדה, אשר לגביה סיפר במהלך התוכנית כי "היא המדינה האחת בעולם שהצליחה לשכנע את האנשים לשים על היד מכשיר בצורת שעון, שמאפשר בעצם למי שנמצא בפאנל הרייטינג להימדד בכל מקום. הקנדים מסכימים לשתף פעולה. אף מדינה אחרת לא הצליחה לשכנע את האנשים בפאנל להסתובב במשך 24 שעות עם אזיק אלקטרוני כזה שעוקב אחרי הצפייה".
