סובלים מדלקת בשתן? טיפים למניעת המחלה ותסמיניה
דלקת בשתן (מאופיינת בשם "המשפחה" הכללי UTI) היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב האוכלוסייה הכללית, בייחוד בקרב נשים הרבה יותר מאשר בקרב גברים, כאשר לא בכל המקרים מצליחים רופאים בכלל לאבחן מהו סוג הדלקת המתקיים בקרב מטופלים מסוימים או מהם הגורמים המדויקים שמובילים להתפרצותה. למרות שלא תמיד אפשר לדעת בדיוק מה גרם למחלה, כמעט תמיד יכולות הסובלות ממנה ליישם עצות מניעתיות כלליות שעשויות להקל על הכאב, אי הנוחות ושאר תסמיניה הנפוצים של דלקת בשתן.
אחד הטיפים הראשונים ששומעת כל מי שקיבלה בעבר ייעוץ או טיפול נגד דלקת בשתן, הוא להתמיד בהליכה לשירותים מיד לאחר כל מקרה של קיום יחסי מין, שהם חלק מהגורמים "החשודים" הנפוצים ביותר שיכולים לגרום להתפרצות חוזרת ונשנית של המחלה. מיד לאחר מקרה של קיום יחסי מין, ימליץ כל רופא נשים או אורולוג לאישה ללכת לעשות פיפי בכדי למנוע מחיידקים מזהמים להיכנס לפתח השופכה. בנוסף, לאחר כל ביקור בשירותים מומלץ מאד לנקות ולנגב היטב את האזור בצורה ספציפית רק מכיוון השופכה לכיוון פי הטבעת, זאת במטרה להפחית במידת האפשר כל נוכחות של חיידקים מהמעי שיגיעו לאזור פתח השופכה.
טיפול טבעי ללא תרופות בדלקת בשתן עשוי במקרים רבים לגרום להיעלמות הדרגתית ומהירה יחסית של תסמיני המחלה ואף להוביל למצב של דיכוי הדלקת, בעזרת שתייה של המון מים המועשרים בחומרים בעלי דרגת חומציות גבוהה, בדרך כלל מיץ לימון. הרבה לפני שמומלץ הטיפול באנטיביוטיקה או באמצעות כל גורם תרופתי חיצוני אחר, הדבר הראשון שיהיה מומלץ לכל מי שסובלת מדלקת בשתן הוא לשתות כ-4 עד 5 ליטרים של מים ביממה, במטרה ללכת לשירותים כמה שיותר פעמים ולבצע שטיפה טבעית של כל מערכת השתן לפני שעולה הצורך החיוני לטיפול תרופתי. במקביל לטיפול על ידי שתיית מים, המלצה נוספת שניתנת בדרך כלל למי שסובלת ממקרים תכופים של דלקת בשתן היא לנסות למנוע לחץ ומתח נפשי ככל האפשר, שכן אלו ידועים כגורמים נפוצים להתפרצות של דלקות בשתן.
במקרה שכבר התחיל טיפול תרופתי במקרה של דלקת בשתן, אשר יינתן כמעט תמיד בתצורה של אנטיביוטיקה כללית או אנטיביוטיקה ייעודית לטיפול במקרי דלקת בשתן, ההמלצה החשובה ביותר עליה יחזור כל רופא נשים הוא לצרוך את הכדורים רק בשילוב פרוביוטיקה. הסיבה לכך היא שתוסף פרוביוטיקה אשר מכיל בתוכו חיידקים פרוביוטיים "חיוביים" תורמת לשמירה על המאזן המיקרוביאלי במעיים בין חיידקים ידידותיים לחיידקים פתוגניים, כמו גם לשימור היקפה של "אוכלוסיית" החיידקים הכללית במעי למרות הטיפול האנטיביוטי אשר משמיד גורמים מיקרוביאלים רבים.
